השריפה הגדולה בשער הגיא הגיעה גם לנוה אילן , 1995, ושרפה את כל הרקמות שהציגה מגינה שלאין בגלריה המקומית. מגינה, אשה אופטימית, מומחית לרקמת עמים שהקימה מפעל חיים והעמידה מאות רבות של רוקמות ברחבי הארץ לא התייאשה, והחליטה להמשיך
"השריפה (של כל הרקמות ב- 1995) לקחה את הבניין ולקחה את החלום, הייתי מחפשת מקום אחר שיגשים את החלום בירושלים" . ואכן עד ליומה האחרון , המשיכה במרץ רב במלאכת המחקר והלימוד של רקמת עמים. בשנת 2011 , נפטרה. בן הזקונים, חנן שלאין, שבסך הכל ביקש לגעת בכל אחת מ 2000 הרקמות שאמו רכשה או רקמה (מהאוספים הפרטיים הגדולים ביותר של רקמת עמים בישראל), מוצא עצמו, 10 שנים לאחר מותה מגשים את החלום של אמו. לא עובר יום שחנן לא עובר בין הרקמות, והנה מצא עצמו פועל להנצחת המורשת של אמו, מגינה שלאין.
מאז קמו קבוצות ללימוד רקמת עמים חדשות, והמורות, הן תלמידותיה של מגינה שמנחילות את תורת רקמת העמים שלמדו עשרות שנים. תערוכות רקמה להצגת האוסף המדהים הצבעוני והמגוון ממדינות רבות בעולם (פרס, מרוקו, תורכיה, בוכרה, תימן ועוד…), הקמת אתר אינטרנט meginashlain.co.il עם האוסף האדיר, ובאתר גם מקום מכובד לתלמידותיה של מגינה וכמובן לזוהר וילבוש, הגברת הראשונה של רקמות העמים והאריגים בישראל.
עד היום יש דרישה גוברת לשלושת הספרים שכתבה מגינה על מנת לשמר ולשתף את הדורות הבאים של הרוקמות יידע ומטען מקצועי אותו אספה ושימרה קרוב ל40 שנים.
אוסף רקמות- דוגמאות בודדות מהאתר והפניה לאתר- צריך להחליט יחד מה מספר הרקמות
